והדרך נפתחת
שיר קצר על הרגע שלפני היציאה לדרך — על הפחד שמחזיק ועל הצעד הראשון שמשחרר.
עמדתי מול השער שנים, בטוח שהוא נעול.
אספתי מפתחות — תעודות, תכניות, הסברים — וכולם הסתובבו בחור ולא פתחו דבר.
ערב אחד, עייף מדי מכדי לפחד, נשענתי על השער סתם, לנוח —
והוא נפתח.
מסתבר שלא היה נעול מעולם. רק כבד. רק מחכה למשקל של מי שמוכן להישען קדימה.